<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים מ"ט—נ'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
מר' משולם לר"ת. וגם שאל איך הצעה של ברייתא דתורת כהנים וזו שאל הר"ם. מתניא בסוטה פרק כשם שהמים בודקין [כ"ז ע"ב] וגם בתורת כהנים [שמיני] נשנית בו ביום דרש ר' עקיבא וכלי חרס אשר יפול מהם וכו' אמר ר' יהושע מי יגלה וכו' ואמרינן בגמרא [סוטה כ"ט ע"א] וכי מאחר דאין לו למה טמא וכו' כלי חרס יוכיח. פי' כלי חרס שמטמא וניקב בכדי טהרתו יוכיח שמותר בחולין ובמעשר [שהנקיבה והשבירה מועלת כטבילה] ופוסל בתרומה עד הערב שמש. לפי ששתי מדות בנשברין, אם נשברו לגמרי פירורין דקין שאין ראוין לשום כלי בעולם חשובין כעפרא ואין צריכין הערב שמש, אבל אם ראוין לכלי אחר כגון בגד שנקרע רובו ושייר בכדי מעפורת [חולין קכ"ג ע"ב, זבחים צ"ד ע"ב] או כלי חרס שניקב במוציא משקה שטהור מלטמא גסטרא ממה שהיה, הואיל וכלי הוא עדיין לענין אחר כדאמרינן חמש מדות בכלי חרס [שבת צ"ה ע"ב], אע"פ כשניקב טהור למפרע (ממה נפשך) [מ"מ] צריך הערב שמש לתרומה. וסייעתיה הדין ברייתא בת"כ ואותו תשבורו יכול ישברנו ודיו ת"ל וכל כלי חרש. פי' נאמר בפסוק שלמעלה הערב שמש וסמוך ליה וכל כלי חרש ויו מוסיף על ענין ראשון לימד על הנשבר שטעון [הערב] שמש והרי הוא אומר בזב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר [מצורע ט"ו] יכול ישברנו ודיו ת"ל וכלי חרש ולמעלה כתוב הערב שמש וה"ה שנשבר כעין שפרשנו. ומותבינן אשמעתין מהא דאמרינן במס' שבת [ט"ז ע"ב] בחזרת כלי מתכות לטומאה ישנה רבא אמר גזירה שמא יאמרו טבילת בת יומא עולה אלמא כשנשברו טהרו מיד בלא הערב שמש. ויש לתרץ התם כשנשברו וחזר וריתכן ודאי טהור מיד בלא הערב שמש, מאחר שעשאן כלים חדשים פנים חדשות באו לכאן, כדאמרינן בסנדל שנפסקה אחת מתרסיותיו ותיקנה טמאה נפסקה שנייה ותיקנה טהורה פנים חדשות באין לכאן. וה"נ הוי ככלי שנוצר עתה מחדש ולא היה עוד בעולם, אבל אם היה הנשבר בעין שלא חזר וריתכו הרי הוא בתורת ברייתו שצריך הערב שמש. ואם לחשך אדם לומר מהא דאמרי' במס' חולין [קכ"ג ע"א] בטלית שהתחיל לקרעה כיון שנקרע רובה טהורה ואמר רב נחמן ל"ש אלא בטלית טבולת יום אלמא לקרועה לא בעינן הערב שמש. תריץ התם דהטלית דאטבלה לא הוה ביה אלא טומאת טבול יום וכשנקרעה בטלה מתורתה וטהורה לגמרי. כי כל קריעה ושבירה כך הוא דינה, כשהוא טמא ושוברו השבירה מוציאתו מתורת כליו ראשון ונטהר מטומאה אבל צריך הערב שמש כדפרישית, וכשהכלי טבול יום ושוברו טהור מטומאת טבול יום. ואל יקשה בעיניך לומר הואיל שנשבר למה לא טהור לגמרי, שהרי שנינו בפ' דם חטאת [זבחים צ"ד ע"ב] כלי חרס שבישל בו חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא ניקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש, אלמא לאחר שבירתו מותר להכניסו וכן בגד שיצא לחוץ ונטמא קורעו ומכניסו ומכבסו במקום קדוש תריץ כל ההכנסות לאחר הערב שמש, ואל תתמה שהרי לענין דם חטאת עדיין כלי הוא אע"פ שניקב וניטהר כדפרכינן התם [צ"ה ע"א] והא לאו כלי הוא ומתרץ כגון שניקבו בשרש קטן, אלמא אעפ"י שיצא מתורת טומאתו בניקבה עדיין כלי הוא ומשום הכי בעינן ליה הערב שמש מאחר שעדיין תורת כלי עליו. וזה השיב הרב ר' יעקב. מי לא יראך, ולא פנים ישאך, הרב העומד במלואך, אנהגך אביאך, להודיעך ולהראך פן יודע בחושך פלאיך, כי עמדת אחרי סוף הוראה לחדש דבר מעתה לעשות מדות בכלים הנשברים, כשבר נבל יוצרים [ישעי' ל'] טהור מכלום, הגס הגס טהור מטומאה אחת, עשה מהם כלים טהור [מן] הנותרים. וראייתך מחסורי מיחסרא שלך, שהגהת [ודיו ת"ל וכל כלי חרש ועוד אחר] ודיו ת"ל וכלי חרש, ופירושך כשיבושך. ואם תשלח קלף, אשיב תשובות אלף. ואל תקפוד על דברי כי גם לרבותינו אמרתי פה אל פה, כי יש מהם שראוי לגזור שלא להושיב ישיבה. כי כאשר לא יודעים, העולם מטעים, וכאשר תוהים, הספרים מגיהים. ואתה הרעות מהם, כי הם כותבים ה"ג בהגהותיהם, ולכן ניכר מעבדיהם. ואתה לא כן, אך סותם הגהותיך וסומכים עליך וטועים. ועוד הם מגיהים תיבה אחת ושתים, ואתה עשרים ושתים. ודע אהבתך בתוך מעי, וכפי כן לבי, אך לד"ת אין עצה ואין תבונה, רק להעמיד על האמת ולזרוק מרה במגיהי הספרים. ואשר אמרת לי לכתוב ברייתא ופירושה, כי היא משובשת בכל ספריכם, [אמנם ישרה היא ולא חסרה, ובספרינו כמו בספריכם] וכך היא היציעה. [בפ' ח' שרצים כתיב] ואותו תשבורו ודאי יכול ישברנו והרי הוא אומר בזב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר יכול ישברנו ודאי ת"ל ואותו תשבורו אותו אתה שובר ואי אתה שובר כלי חרש של זב. ק"ו ומה אם הנוגע בזב החמור אינו טעון שבירה הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה וא"כ למה נאמר ואותו תשבורו מלמד שאין לו טהרה אלא שבירתו, ד"א אותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו וכו'. ופי' הכי. יכול ישברנו ודאי כדין כלי חרס של חטאת שמצוה לשוברו, והרי הוא אומר בזב ישבר כמו כן ישברנו ודאי פי' ודאי ממש ת"ל אותו בא למעט חרסו של זב. אמור מעתה כיון שמיעטו, ק"ו שתשבורו של שרץ אינו דוקא, א"כ מה ת"ל תשבורו לטהרו ע"י שבירה, ואותו תשבורו דריש. וכן דרך ברוב מקומות בת"כ שע"י מיעוט חוזר ודורש ק"ו, ומוקי קרא במילי אוחרי ופשוטה היא. ואם הובאת בתלמוד היה התלמוד מקשה ואימא ומשני. כן גם אני יודע להקשות ואימא ולשנויי. צא ולמד מברייתא שבצדה תנור וכיריים יותץ יכול יתצם ודאי ת"ל וטמאים יהיו לכם מקיימין אותן בטומאתן. ובלא שום ראיה תמיה אני איך לא יראת להגיה, ועוד כי פירושה ככתבה נוח וקל. ובבקשה ממך, שמור ושמרת מלהגיה, ואורך יגיה, ולמזורך יעלה גיה, ואתה שלום וביתך שלום. ויש ספרים שכותבי' ודי במקום ודאי ויש תשובות לברייתא ואין לחוש דמייתי קרא לאפוקי מקרא, ויש תירוצים דהוו האי דינא כי דינא בשילהי פ"ק דחולין [חולין כ"ד ע"ב] ודיש מותרות ואו אינו ברוב מקומות. והני פירכי דטבילה בת יומא וגדר מי חטאת (מצאתי) [וטלית שהתחיל לקורעה ומעיל שנטמא הוקשה לך ושנית שנויי דליתניהו ולאחר מעשה אמרת ואין שומעין לך ושלום שלום לך יעקב בר מאיר זלה"ה].
